החלטה בתיק ת"א 41988-06-11

בעניין: בקשה לביטול עיקולים

בפניי בקשה לביטול עיקולים זמניים, שהוטלו במעמד צד אחד ביום 28/6/11. העיקולים הוטלו על דירת המבקש מס' 1 בחיפה, על חשבון הבנק של המבקשת מס' 2 בבנק לאומי לישראל בע"מ, אם אינו ביתרת חובה, ועל מניות המבקש מס' 1 אצל המשיבה, וכל זכות הנובעת מהן.

המבקשת הגישה בקשה לביטול עיקולים, המשיבה הגישה תגובה.

המצהירים מטעם כל אחד מהצדדים נחקרו ארוכות בדיון, שהתקיים לפניי ביום 25/7/11, וב"כ הצדדים הגישו סיכומים.

איש מן המחזיקים לא הגיש תשובה לתיק, ב"כ המשיבה הודיע בדיון כי העיקול בבנק לאומי לא נרשם עקב טעות בבקשה.

לצורך מתן החלטה בשאלת הטלת עיקולים זמניים עליי לשקול דרישות מצטברות כדלהלן:

1.      ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה ( תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, להלן: " התקנות").

2.      ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר להכבדה ( תקנה 374(ב) לתקנות).

3.      איזון נזקים, תום לב ומידתיות ( תקנה 362(ב)(1) ו-(2)).

1.   ראיות מהימנות לזכות התביעה

התביעה הוגשה בשם המשיבה, אשר בעלי מניותיה הם יאיר צדיק ובועז צדיק, אשר הגישו תצהירים מטעמה, והמבקש בשיעור 33%. נטען כי המבקש היה דירקטור יחיד וניהל בלעדית את ענייני הכספים של החברה, וכי לאחר שפרץ סכסוך בין בעלי המניות גילו ה"ה צדיק כי המבקש משך מחשבון המשיבה בחודשים אוגוסט ואוקטובר 2010 סך כולל של 545,200 ש"ח והעבירם לחשבון המבקשת מס' 2, חברה בבעלותו. לבקשת העיקול צורפו הוראות העברת הכספים, והמבקש הודה כי העביר את הכספים מהמשיבה לרשותו, לטענתו כהחזר חלק מהלוואת בעלים שנתן לחברה.

לצד הוראת התקנות בעניין הראיות לכאורה לתביעה, הכירה הפסיקה בזכותו של הנתבע להטיל ספק בזכות התביעה: "בבוא בית המשפט להחליט כלום יש לתביעה סיכוי שתתקבל, עליו להתייחס בעיקר לנטען בכתב התביעה, אלא אם כן יש בכתב ההגנה טענות המעמידות את הנטען שם בספק ניכר" ( ר"ע 490/86 יונה יונה ואח' נ' דן מקמילן ואח', פ"ד מ(4) 115).

טענת המבקש אינה מטילה ספק בזכות התביעה. ראשית המבקש הודה כי לא יידע איש בעת מתן ההלוואה הנטענת, שנית, ההלוואה לא ניתנה כמקובל בהעברת כספים לחברה (כמו בהלוואה הראשונה על סך 180,000 ש"ח, ששימשה לטענת המבקש לרכישת רכב, אלא התבטאה בסכום חודשי של 30,000 ש"ח בצירוף מע"מ שהתקבלו בחברה מאת צמח המרמן, שקיבלה מהמשיבה ייעוץ בתחום עיסוקה. הסכומים הועברו מיום 31/5/01 ועד 2/3/04. בחקירה הנגדית התברר שיש שני נוסחים של החשבוניות, אלו שהוגשו לבית המשפט ואלו שהוצאו ללקוח. בכל הכבוד "עיבוד נתונים" שכזה מוריד ממהימנות הטענות. מי שהוציאה את החשבוניות ושילמה את מע"מ היתה המשיבה, והמבקש טוען כי הוא היה זכאי לשכר זה אישית, אך הסכים כי הוא יועבר למשיבה. אין לטענה כל תימוכין, אף כי מדובר בחברה, המחוייבת לנהל פרוטוקולים של אסיפות כלליות בעניינים אלה. כך גם לא נקבע מועד החזרת ההלוואה, ואין זה סביר שהוסכם כי ההלוואה תוחזר בחלוף 5 שנים, ולאחר שהצדדים הגיעו למצב של חוסר תקשורת ומחלוקות. בהתכתבויות שלפני הגשת התביעה לא טען המבקש לדמי ייעוץ אלא לדמי ניהול המגיעים לו כדירקטור, טענה שלא חזר עליה בפנינו היום. המבקש העלה טענות נוספות בעניין תשלומים שמשך מר יאיר צדיק מהמשיבה לצרכים אישיים שלו: עיתון הארץ לביתו, תשלום חשבון הטלפון של מר צדיק ורעייתו, הוצאת חשבוניות מהחברה ומשיכת משכורת עבור אשתו, והחזקת כרטיס אשראי. בכל הכבוד, כל הטענות מתייחסות לתקופה שבין השנים 2001-2004, והעלאתן כעת רק לאחר ביצוע המשיכה והגשת התביעה, אינה משכנעת במובן שיש מקום לבטל את העיקולים.

אני קובעת כי לתביעה ראיות מהימנות וגירסת המבקש נסדקה פעמים רבות, עד שאין להעדיפה על זו של המשיבה.

אף כי אין מדובר בהליך הוכחות, אני מוצאת חובה לציין כי התרשמותי מהמבקש בזמן עדותו היתה שלילית. המבקש נמנע, לאורך כל הדיון הממושך, מלהביט אל בית המשפט ואל עורך הדין החוקר אותו באופן עקבי ובולט, שלא נשכח ממני בחלוף חודש מאז הדיון.

2.   ראיות מהימנות לכאורה להכבדה

עצם עילת התביעה החזקה, העברת כספים טרייה יחסית מהמשיבה לחברה של המבקש, מהווה עילה לשמירת המצב הקיים עד להכרעה בטענות הצדדים, אחרת הכספים בסכום משמעותי נמצאים בשליטתו הבלעדית של המבקש, היכול לעשות בהם כעולה על רוחו (מדובר בכספים במזומן). שנית, המבקש העיד על עצמו כמי שמנהל בכל זמן נתון כ-5 חברות, כי העביר כספים מחשבון חברה ללא שיידע מי מהצדדים וללא שהיתה לו אסמכתא לזכותו לעשות כן. לא נטען כי מסר את החשבונית שהוציאה המבקשת מס' 2 למשיבה, ולא הוסבר מדוע המבקשת מס' 2 זכאית לכספים. שלישית, הצדדים מסכימים כי החברה המשיבה במצב בעייתי, בעלי המניות מסוכסכים, ורכושה היחיד הינו מניות "אינקרדימייל". ברור כי אם לא יעוקלו המניות, תיוותר המשיבה בתום ההליך מול שוקת שבורה. שווי המניות, שהוצג מאתר האינטרנט אינו נתון שניתן להסתמך עליו בחלוף שנה.

3.    איזון נזקים, תום לב ומידתיות

בבואנו לדון באיזון הנזקים, אני מוצאת כי הנזק שייגרם למשיבה מכך שהנכסים לא יעוקלו עולה על הנזק למבקש. כאמור העיקולים הוטלו בזהירות רבה, ואם אין המבקש מבקש להבריח נכסים, אין עילה לשינוי המצב הקיים. המבקש לא תבע את החזר ההלוואה הנטענת על ידו במשך 5 שנים, אישר משיכת הכספים בהחבא וללא ידיעת בעלי המניות האחרים, והעיד על עצמו כי הוא מפעיל בעת ובעונה אחת בכל זמן נתון כ-5 חברות. גם את הכספים שמשך מהמשיבה לא העביר לחשבונו שלו, כפי שהוא טוען כי זו זכותו האישית, אלא לחשבון חברה אחרת בה אין ה"ה צדיק שותפים.